סיוט

מישהו נמנע ממני, יוצא מהחדר, נראה זועף. לא יודע מי, רק יודע שאני מכיר אותו. בשלב מסויים אני חוסם אותו ואומר שאני יודע למה הוא מתנהג אלי ככה ושיתן לי להסביר את עצמי. עוד מישהו מצטרף אליו ושניהם זועפים אלי, מקיפים אותי וטוענים שזה נכון "כי זה כבר פורסם בהרבה מקומות". אני מרגיש כלוא, שולח יד אל הכיס כדי לשלוף את דוח בדיקת הפוליגרף אבל לא מוצא אותו כי הכיס מלא באמצעי הגנה עצמית. יש מחנק ושואף לתנוחת עובר.
ואז מתעורר בהרגשה נוראית.

תרגיל מכתב #2

נתתי לך הזדמנות. באמת באמת נתתי לך להזדנב אחרי. ספגתי את ההערות הפוגעניות ואת האופי הרעיל שלך. נתתי הזדמנות גם כשכולם אמרו לי שכדאי להתרחק. וכאילו כלום את שיתפת איתם פעולה וקידמת את הזוועה הזאת. מי את שתתלונני על פוגענות של אחרים כשכל ההוויה שלך היא רעל? את זיוף אחד גדול ואין מי שלא רואה את זה.

תרגיל מכתב #1

אני לא מאמין שאת מאמינה לזה. את נראית לי כמו אדם תוקפני ומרושע. סימנת אותי מראש ויכולתי להרגיש את זה. את מנסה למכור צדק ואידאולוגיות ולצאת מלכת הצדק אבל מי שרוצה להפוך את העולם ליותר טוב לא מרסס רעל לכל הכיוונים ולא מקדם שינאה. תחסכי ממני את הסיסמאות וההצדקות שלך על "יחסי הכוחות" ועל "רק שני אחוזים". הסיכוי שאני אנס הוא לא 98 אחוז. גם בלי הבדיקת פוליגרף שיש לי ביד. הבהרת מהרגע הראשון שאפילו לא מעניין אותך לברר אם זה נכון. "מדיניות". לא, לא באמת אכפת לך מאף אחד חוץ מעצמך ומהזכות שלך לכעוס ולשנוא.