זה מתחיל ברעידות והנשימה נהיית מהירה יותר. עם מחשבות לפני או אחרי, אני כבר לא יודע.
בהמשך הנשימות נהיות כבדות יותר וגם הרעידות. הפנים מתחילים לכאוב. העור. מן דקירות כאלו. והתחושה שאין לאן לברוח.
ממשיכים בהתמודדויות. נשימות איטיות, מחשבות חיוביות ותפילות. להגיד לשד שילך. הוא נלחם, אני נלחם חזרה. כשאין יותר מה לעשות אני פשוט מניח כדור מתחת ללשון.
Monday, November 9, 2015
תאור מפורט
Subscribe to:
Post Comments (Atom)
No comments:
Post a Comment