סכומים

זה היכה בי פתאום.
מאה אלף.
מאתיים אלף.
שלוש מאות אלף.
פתאום הסכומים הללו חסרי משמעות. פתאום זה לא משנה כששמות של מפלצות עולים כל הזמן בנוטפקציות והעיניים שלהם חופשיות ברחוב.
זה מכה בי כמו מציאות. שום סכום לא ישנה את העובדה שהעיניים שלהם ישארו עוד שנים אחרי שכל הכסף הזה ילך על טיפולים, תרופות ותכשיטי כסף שיעשו לי טוב לכמה רגעים.
פתאום אי אפשר לעצום נכון את העיניים. פתאום אי אפשר למצוא שקט.
אני רוצה לצרוח שהם כולם ישמעו. אני רוצה לבזבז את כל האוויר שנשאר לי לכל החיים, רק שהקול שלי ישמע.
הם כל אחד בענייניו ולמי אכפת מהאמת.