אני מרגיש את זה עולה בגרון. הלילה הצללים רוקדים במעגל סביב הנשמה.
לצללים הללו יש פנים. הפנים מפחידות אותי. אבל ככל שאני עוצם עיניים חזק יותר, כך אני רואה אותן יותר חד.
כל הסתירות שבעולם מתגלמות בדם ובעצמות שלי ולא מפסיקות לנגן עלי כמו על עוגב גדול וחלול שמהדהד בקול אילם וחזק.
הם צועקים לי רצח. במבטים שלהם. אני מנסה לדקור בחזרה את העיניים שדוקרות אותי. זאת מלחמה.
נושם עמוק, שותה משהו קר, מכבה את החיישנים שקולטים את העולם ופשוט חי ונושם כלפי חוץ. אף אחד לא ידע שאני שדה קרב שרוף ומדמם.
נושם דרך שקית כדי שזה יעבור. סחרחורת. לא לוקח סמים. רק מה שהרופא. גם לא אלכוהול. יש לי את הדרכים שלי לכבות את העולם.
בדמיוני אני מעביר חרב יפנית מבריקה דרך הבטן ומחטט בפנים כדי למצוא את השדים. תמות נפשי עם פלישתים. מטוס צולל לעבר נושאת מטוסים של האוייב.
אני הקורבן והאש והסכין.
אני קרוע לשלושה. הדם שלי על המזבח, מכפר על חטאיהם של רוצחיי.
No comments:
Post a Comment