משימה: תרגום שיר,
"עודני חיה" / סיה
Alive / Sia
נולדתי בסופת רעמים
התבגרתי בן לילה
שיחקתי לבד
משחקת עם עצמי
שרדתי
רציתי כל שלא היה לי מעולם
כמו האהבה שמגיעה לכל מי שחי
עטיתי כתונת קינאה ושנאתי זאת
אך שרדתי
(פזמון)
היה לי כרטיס בכיוון אחד למקום אליו הולכים כל השדים
שם הרוחות לא משנות כיוון
ובאדמתו דבר לעולם לא יצמח
לא שום תקווה, רק כזב
ואתה לומד לבכות אל תוך הכר
אך עוד אשרוד
עודני נושמת
אני חיה
מצאתי נחמה במקומות המשונים ביותר
שבמעמקי תודעתי
את חיי ראיתי בפני אדם זר
והיו אלו פניי
(פזמון)
היה לי כרטיס בכיוון אחד למקום אליו הולכים כל השדים
שם הרוחות לא משנות כיוון
ובאדמתו דבר לעולם לא יצמח
לא שום תקווה, רק כזב
ואתה לומד לבכות אל תוך הכר
אך עוד אשרוד
עודני נושמת
אני חיה
לקחתם זאת ממני, אך עודני נושמת
עשיתי כל טעות וטעות
שרק אפשר היה לעשות
נטלתי ונטלתי ונטלתי כל שנתתם
אך מעולם לא ראיתם שאני כואבת
ידעתי מה אני רוצה, שלחתי יד ולקחתי
עשיתי כל מה שאמרתם שלעולם לא אצליח
אמרתי לכם שלא ישכחו אותי לעולם
והכל למרות ואף על פי מעשיכם
עודני נושמת
אני חיה
לקחתם זאת ממני, אך עודני נושמת
🔴
➡ http://genius.com/Sia-alive-lyrics
➡ https://m.youtube.com/watch?feature=youtu.be&v=-xJrcWtM6jQ
🔴
פרשנות השיר על סמך דברים שקראתי אודות השיר והיוצרת בצירוף תחושותי האישיות
השיר פותח בהצהרה "נולדתי בסופת רעמים" ומבשר על תנאי פתיחה קשים. סיה מצהירה על מצב של בדידות, אולי התבגרות כאדם חריג "שיחקתי לבד, משחקת עם עצמי". אפשרי שהשורה "משחקת עם עצמי" מרמזת על התבגרות וגילוי מיני. היא ממשיכה ומתארת את חריגותה ומה שלא היה לה, כולל "האהבה שמגיעה לכל מי שחי", זכות וצורך בסיסיים שנמנעו שהובילו לקנאה בסביבתה ותסכול רבים: "עטיתי כתונת קינאה ושנאתי זאת".
הבית השני עוסק בהפרעותיה הנפשיות של סיה: "מצאתי נחמה במקומות המשונים ביותר; שבמעמקי תודעתי". היא מתארת מצב של דיסוציאציה בו היא מתבוננת בפניה וכאילו רואה אדם אחר. ידוע כי סיה נוהגת להופיע כשפניה מוסתרים.
בבית השלישי היא מתארת את אטימות הסביבה למצבה הנפשי: "מעולם לא ראיתם שאני כואבת" לאחר ש"נטלתי כל שנתתם", מן הסתם הניסיון לכפות עליה קונפורמות. אך היא מתריסה ומצהירה חזקה לסביבתה כי הצליחה לשמר את יחודיותה "למרות ואף על פי מעשיכם" וכנגד חוסר האמון והזילזול של סביבתה: "עשיתי כל מה שאמרתם שלעולם לא אצליח" ו"שלחתי יד ולקחתי", התנגדותה העיקשת לנסיונות ההגבלה של סביבתה למנוע ממנה לממש את יחודיותה.
בפזמון החוזר היא מתארת מקום אפל של מוות ושדים שבו דבר לא צומח, תקווה לא קיימת וכל שנותר הוא לבכות. ובתוך התנאים הקשים הללו הצליחה לשרוד כנגד הסיכויים כפי שמתבטא במילים החוזרות: "עודני נושמת" "אני חיה". השורה "לקחתם זאת ממני, אך עודני נושמת" מראה את מאבקה העיקש בסביבה ומוסכמות המאיימים לשבור את רוחה ולקחת ממנה את יחודיותה וכל מה שהיא, אך היא חיה ונושמת למרות זאת.
סיה אינה מפרידה בין יחודיותה לבין החיים עצמם. מבחינתה, הניסיונות לכפות עליה דרך חיים לא לה כמוה כניסיון לקחת את חייה, להמית אותה. השמירה על עולמה הפנימי היא מבחינתה המשך הקיום, החיים, כמו להמשיך לנשום.
🔴
No comments:
Post a Comment