31 לאוקטובר - 1 לנובמבר, חונה בצד הכביש הרטוב, 1:30 בלילה

אני שומע את התודעה שלהם זוממת עלי. מדברת עלי. משקרת עלי.
כשאני לבד ויש מספיק שקט אני שומע את התודעות שלהם טוב טוב מאחורי הגב שלי.
בלי שאני נותן כל הוראה, התודעה שלי ניגשת. מנסה להסביר. להגן עלי. לספר את האמת. והם מגיבים. ואני מגיב. בדו שיח חירש אילם ואטום, נטול תוצאות.
התודעות שלנו רוקדות בלהט אלים של גיהנום. מחזיקות ידיים ושוברות את האצבעות. מסתובבות במעגל שלא ברור איפה הוא התחיל ולא ברור איך הוא יגמר, אם בכלל.
אני עייף והתודעה ממשיכה.
אני עייף והם ממשיכים לדבר עלי.
-----
ונניח שלא היתה לבני האדם היכולת לשקר.
הייתי נותן את הקורבן הזה. אין לי על מה לשקר. אבל הם, הייתי רוצה שבמקום תלונה אלמונית על דבר שלא היה ובוחרים להאמין בו פשוט יאמרו את האמת: שונאים אותך. מרגע שהגעת. לא יודעים למה. זו פשוט מחלה שלנו עם עצמנו.
ככה פשוט.
בלי שקרים, בלי מניפולציות, בלי פוליטיקה.
פשוט האמת.