אני רואה חברים כותבים ואומרים דברים על אמון מוחלט במתלוננת והפחד גואה בי. דברים שפעם היו סוחפים אותי אחריהם ועכשיו פתאום נראים כמו אקדח מוצמד לרכה שלי. הם לא יקשיבו. הם לא ירצו לשמוע.
אני הולך ברחובות צדדיים, רחוק מאזור סנטר ורוטשילד, עם מיכל של תרסיס גז מדמיע ביד אחת. אני רוצה להיות בבית כל הזמן ולהעלם.
Wednesday, December 10, 2014
10 לדצמבר, הביתה מהר
Subscribe to:
Post Comments (Atom)
No comments:
Post a Comment