חצי שעה לפני הסנטר - קלונקס. כשהייתי שם הוא כבר השפיע. מיכל של ספריי גז מדמיע באגרוף ימין. נשימות, כמו שלמדנו ביוגה. פשוט ללכת. לא לחשוב. ישר למעלית, למגדל. שם זה איזור בטוח. למסור את המעטפה לפקידה. לשאול את כל השאלות הכי מיותרות שיש. רק כדי לגנוב שם עוד דקה. ולמעלית. וחזרה. ושוב, נשימות, ללכת, בלי לחשוב. שחר פוגשת אותי. אני אומר לה שאני רוצה לצאת משם. קינג ג'ורג'. האנשים שם דומים לנחשים זקופים. והם מסתכלים עלי ואני צריך לנחש מי מכיר ומי לא. המקעקע חורט לי בעור באזור רגיש ואני בולע את הכאב הזה כמו קלונקס ומצטער כשהוא נגמר. הקלה עצומה לעלות על האוטובוס ולהסתלק משם. לא, אני לא חוזר לשם בחודש הקרוב.
No comments:
Post a Comment