חלמתי שאני נתקל בך.
בהתחלה אני מנסה להתעלם. אחר כך את ניגשת אלי. את מסבירה שהכל היה טעות, שפשוט לחצת על איזשהו כפתור שחסם אותי בלי לשים לב. זה היה רק חלום והתודעה שלי היתה מטושטשת, אז סלחתי. ודיברנו על מה שקורה וסיפרתי לך על כל מה שעובר עלי מאז ועל זה שהחלטתי לא לוותר אפילו שזה קשה.
אז את החסד שלך קיבלת בחלום. אבל במציאות מה שעשית הוא בלתי נסלח. את יודעת מי אני ואת יודעת מה אני מסוגל ולא מסוגל לעשות. מכירה טוב טוב את האישיות שלי ויודעת מי ומה אני. וגם אם לא היית בטוחה, יכולת לשאול. והכי גרוע: ידעת את המצב שלי ועם מה אני מתמודד. רשלנות פושעת לכל דבר.
מכרת אותי. שחטת אותי על המזבח בשביל לחץ חברתי עם נפש של ילדה בכיתה ג' וידיים רצחניות של מבוגרים. יש לך מי קרח במקום דם. שיקרת לי. שיקרת לי כל השנים הללו. שיקרת לי לגבי כל מה שאת. ואת משקרת לעולם. משקרת בהתנהגות שאת מציגה, משקרת בשתיקה שלך לגבי האמת שאת מודעת אליה. האדמה לא סובלת משקלו של שקרן עליה, וגם לא הגרון שלי.
את לא בן אדם יותר בחוויה שלי. את לא יותר מצלקת שמתעוררת לכאוב מדי פעם. את לא ראויה להזדמנות שניה. את לא ראויה לסליחה שלי. גם בחלום לא.
No comments:
Post a Comment