3 לנובמבר, על אוטובוס הביתה להקיא

ניצחתי.
הייתי בדיזנגוף סנטר.
נכנסתי, יצאתי. הייתי.
לבד.
קודם שלחתי הודעה לבנות ושאלתי אם מישהי בסביבה. לא היתה תשובה.
חשבתי ללכת הביתה. הלכתי במורד הרחוב, עצרתי, הסתכלתי לכיוון השני, לכיוון הראשון ואז פשוט עשיתי את זה בלי לחשוב. הוצאתי את הקופסה הקטנה ובלעתי קלונקס. הלכתי לכיוון האוטובוס.
בדרך פגשתי את פרמאננדה, הקדוש של תל אביב, ונתתי לו תרומה. על האוטובוס היה תינוק. זה היה נחמד.
ירדתי, שלום לשומר ואני בפנים.
עיניים על הריצפה, לא להיתקל באף אחד מוכר ובעייתי שחושב עלי. מהר מהר.
קניתי ארבעה עטים גרפיים. קניתי ספר סקיצות. קניתי קטורת לאלוהים שלי.
עכשיו אני יכול להמשיך לצייר.
יצאתי החוצה. מהר.
בדרך הביתה להקיא, או משהו.